החלטה בתיק רע"א 2727/04

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת בר זיו) אשר דחתה בקשת רשות ערעור של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט לבנוני) אשר דחה ערעור המבקשים על החלטת רשם בית משפט השלום (כב' הרשם ורבנר). בהחלטה זו נדחתה בקשת המבקשים לבטל עיקול זמני שהוטל על קופות גמל שבבעלות חלק מהם להבטחת סכום תביעה שהוגשה נגדם על ידי המשיב 1 (להלן - "הבנק").

2.        הבנק הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום כנגד המבקשים לתשלום חוב כספי. לבקשת הבנק הוטל עיקול זמני על כספי המבקשים 2 ו-3 בקופות גמל בבנק. המבקשים בקשו את ביטול צווי העיקול ובקשתם נדחתה. הם ערערו לבית משפט השלום על החלטה זו וערעורם נדחה. הם פנו בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי וגם בקשה זו נדחתה. עתה פונים הם לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור נוספת, בתורת ערכאת דיון רביעית.

3.        טענתם המרכזית של המבקשים הינה כי טעו הערכאות הקודמות בפסיקתן כי יש להשאיר את העיקול הזמני בעינו וזאת מן הטעם כי העילה לסירוב לבטל את העיקול הזמני התבססה על עובדות שהובאו בפני הרשם רק במסגרת הבקשה לביטול העיקול ולא בגידרה של הבקשה המקורית להטלתו. לטעמם, משלא היה בסיס ראשוני להטלת העיקול מלכתחילה, עובדות המובאות במסגרת בקשת הביטול שלא היו לנגד עיני הערכאה השיפוטית בהחלטתה המקורית שוב אינן יכולות להוות בסיס להכרעה בדבר השארת העיקול בעינו. מאחר שבמקרה זה הנסיבות הרלבנטיות לעניינו של העיקול עלו רק מראיות שהובאו בפני הרשם בבקשה לביטול העיקול ומהם הסיק כי המבקשים ניסו להבריח רכוש מעיני הבנק שלא בתום לב, אין מקום להתייחס אליהן ויש לקבל את בקשתם לבטל את העיקול.

4.        דין הבקשה להידחות. עניינה של בקשה זו בשאלה דיונית הנוגעת לעניינם הפרטני של הצדדים, ואין היא מעלה כל שאלה בעלת אופי עקרוני כללי המצדיקה דיון בערכאה זו, מה גם שמדובר בבקשה לערכאה רביעית במספר. עיקרו של הענין בשאלה האם נתקיימו נסיבות ראויות להטלת עיקול זמני על קופות הגמל של המבקשים. סוגיה זו נבדקה לעומקה על ידי הרשם, בידי בית משפט השלום במסגרת ערעור, על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת בקשת רשות ערעור, ועתה בפנינו. הערכאה הדיונית בחנה את הרובד העובדתי של הענין בהליכים שהתקיימו בפניה והגיעה להכרעה, תוך איזון ראוי של הנתונים והשיקולים. אין ערכאת ערעור אמורה להתערב בעניינים שבסדר דין אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה עקרונית ועל אחת כמה וכמה כך הוא בערכאה שלישית ורביעית.

5.        מעבר לצורך ייאמר כי טענת המבקשים לפיה הרשם היה מנוע מלהיזקק לראיות שהובאו בפניו בבקשת ביטול העיקול, ולהתבסס עליהן בהחלטתו להשאיר את הצו בעינו בבחינת נסיבות שלא היו בפניו בעת מתן הצו המקורי דינה להידחות. ראשית, כלל הוא כי בקשה למתן צו עיקול ובקשה לביטול העיקול הם בבחינת הליך אחד נמשך על כל השלכות הנובעות מכך. לפיכך, נטל השכנוע רובץ על המבקש המקורי לשכנע בצדקת השארתו של העיקול בעינו לא רק במסגרת הבקשה המקורית לצו עיקול אלא גם בגידרה של הבקשה לביטולו (ע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פד"י נא(3) 789). במסגרת הבקשה לביטול העיקול כל צד רשאי להביא ראיות לביסוס עמדתו, ועל יסוד מכלול הנתונים תתן הערכאה הדיונית את החלטתה. במסגרת הראיות המובאות כאמור, יתכן כי יעלו גם עובדות ונסיבות שלא היו לנגד עיני בית המשפט בשלב מתן העיקול הזמני. אך טבעי הוא כי בבקשה לביטול העיקול המתקיימת במעמד שני הצדדים תיפרש יריעה רחבה יותר של נתונים ועובדות על פיהם עשוי הצורך בעיקול לקבל חיזוק יתר, או להפך. אין צריך לומר כי על בית המשפט להתבסס על תשתית הנתונים כולה כפי שנפרשה בפניו בבואו לפסוק בשאלת ביטול העיקול או השארתו בעינו, בהתאם לשיקולים ולאיזונים הנדרשים בענין זה.

           לאור האמור, אין מקום לטענת המבקשים כי מנוע היה הרשם מלהיזקק לחומר ראיות שהובא בפניו בבקשה לביטול העיקול להתבסס עליו בשיקוליו אם להשאיר את העיקול בעינו או לבטלו.

4.        אין, איפוא, יסוד לבקשת רשות הערעור שבפני, ודינה להידחות.

           ניתנה היום, כ"ב באייר תשס"ה (31.5.05).

                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: